מרצה בכירה בשפה וספרות פרסית בחוג ללימודי האלסאם והמזרח התיכון. נולדה בטאלין, אסטוניה, ובמשך שנתיים וחצי למדה פילולוגיה איראנית בפקולטה למזרחנות של אוניברסיטת לנינגרד (סנט-פטרבורג של ימינו). לאחר עלייתה ארצה ב-1991, השלימה את לימודיה לתארים הראשון והשני באוניברסיטה העברית, שממנה אף קיבלה תואר דוקטור בספרות פרסית קלאסית בשנת 2004. את תקופת הבתר-דוקטורט (2006-2005) עשתה באוניברסיטת טורונטו כמלגאית קרן רוטשילד. ד"ר רובנוביץ' משמשת כראשת התכנית של לימודים איראניים בחוג. כמו כן, היא עומדת בראש המרכז לחקר יהדות בוכרה במכון בן-צבי.
מחקרה עוסק במספר נושאים: שירה פרסית בדגש על שירה אפית; פולקלור וסוגיית האוראליות בימי-הביניים; דמותו של אלכסנדר במרחב האסלאמי; יצירתו של שאהין (המאה ה-14) בלשון הפרסית-היהודית. בשנים האחרונות היא מתמקדת בחקר התהוות תפיסת המחבר בספרות הפרסית הקלאסית בהקשר לסוגיית הקנון הספרותי.
עם פרסומיה האחרונים של ד"ר רובנוביץ' נמנים כרך בעריכתה Orality and Textuality in the Iranian World: Patterns of interaction across the centuries, Brill, 2015, ופרקים בתוך קבצים: ʻWhy So Many Stories? Untangling the Versions of Iskandar’s Birth and Upbringing,ʼ in Orality and Textuality in the Iranian World, ed. J. Rubanovich; ʻRe-Writing the Episode of Alexander and Candace in Medieval Persian Literature,ʼ in Alexander the Great in the Middle Ages: Transnational Perspectives, ed. Markus Stock (Toronto UP, 2015); ʻOrality in Medieval Persian Literature,ʼ in Medieval Oral Literature, ed. Karl Reichl (de Gruyter, 2012).